תמר קטקו ׳משחק הזיכרון׳ תלוי בקליטה של מקום ותמונה בסדר מסוים ובאחסונם ב׳תחנות מידע׳ . במאמר זה אני מציעה לדמות את חצר בית הספר ואת הטקסים המתקיימים בו למשחק זיכרון לאומי במדינה דמוקרטית . הטקסים הללו הם , בעיניי , כלי משמעותי לעיצוב זיכרון קולקטיבי ומורשת לאומית של מורים ותלמידים גם יחד . הם גם מקור חינוכי וערכי לדיון מתמשך בדילמות שונות העולות במהלך הכנתם ולימוד תוכנם בהקשר ההיסטורי והפוליטי . בפתיחה ניתנת סקירה מושגית קצרה על אודות מושגי הזיכרון והטקס בהיבטים שונים , ובהמשך מוצגות שלוש דוגמאות לטקסי זיכרון ודיון במורכבותם ובהשלכותיהם . הנושא המרכזי שעובר כחוט השני לאורך כל המאמר עוסק במידת האחריות המוטלת על המנהיגות הפוליטית והחינוכית , על בתי הספר ועל מעצבי הטקסים לשמר או לא את הזיקה ההיסטורית למיתוסים ולאירועים היסטוריים שמקובל לכנותם ׳מכוננים׳ . הטיעון העיקרי שלי בדבר הצורך בקביעת קונצנזוס באשר לתכנים מסוימים שאין לשנותם או למצוא להם תחליף , בוחן את חשיבותם של טקסי זיכרון כאמצעי לטיפוח השייכות לעם היהודי ולמדינת ישראל , לגורלה ולעתידה לנוכח מציאות משתנה , המחייבת התייחסות וגמישות...
אל הספר