למעורבות חברתית יתרה . דרישה זו למעורבות יתרה הופכת במקרים רבים מדרישה חינוכית , שאבקש להציג כדרישה אתית , לדרישה פוליטית , שמצמצמת את הדרישה האתית לדרישה של קבוצה מסוימת ולפעולה מידית מחוץ למרחב החינוכי . מכיוון שכיום אנו עדים לא רק להתגברות מגמה זו אלא אף לעמדות שמבקשות לשכנע שהאתי הוא פוליטי ושהחינוך עצמו הוא מעשה פוליטי , נראה שאין זה מיותר לתהות על משמעותם של מושגים אלה . לפיכך אבקש לבחון בסעיף הבא את שאלת היחס שבין האתיקה לפוליטיקה , ובעיקר את זיקתה של שאלה זו לשאלת החינוך הראוי . " הכול " פוליטי ? הנרי ג׳ירו , אחד הפילוסופים הבולטים של החינוך כיום , מצטט בפתח מאמר פרוגרמתי שלו את מישל פוקו , הוגה מרכזי של החשיבה הפוסט-מודרנית : בצדק עשוי החינוך להיחשב מכשיר שבעזרתו יכול כל יחיד בחברה כמו חברתנו לזכות בנגישות לשיח מכל מין שהוא . אולם כולנו יודעים כי בשיווקו , במה שהוא מתיר ואוסר , ממשיך החינוך לאורך הדרך הסלולה של המאבק החברתי . כל מערכת חינוך אינה אלא כלי פוליטי לקיבוע או מיתון השליטה על השיח , על הידע והכוחות הכלולים בו . ( פוקו אצל ג׳ירו , , 1996 עמ׳ 43 ) ג׳ירו משתמש בציטוט זה...
אל הספר