אמנון יובל במאמר זה אציע להביט על שני מובנים של מושג האידאולוגיה . נראה כי הבנת שתי משמעויות אלה והפנמתן על ידי המורה או המרצה חיוניות להגשמת תהליך חינוכי , המבקש לפתח בקרב לומדים מחשבה ביקורתית ויכולת לפעול למען תיקון החברה שבה הם חיים . שתי משמעויות אלה נראות על פניהן זו כהיפוכה של זו : האחת מציעה לראות את האידאולוגיה ככוח בעייתי בעל פוטנציאל מסוכן , ואילו האחרת מציעה לראותה ככוח חיובי שיש בו פוטנציאל מעצים ומפרה . אולם , כך ארצה לטעון , ניתן לומר שבמובנים רבים שתי המשמעויות דווקא משלימות זו את זו , כיוון שההכרה במשמעות אחת מאפשרת את היישום של האחרת – ולהפך . זאת ועוד , תפיסת שתיהן כחלק ממערכת אחת מאפשרת להשתחרר ממשחק סכום האפס שמניחות לעתים השאלות : באיזו מידה צריך חינוך ביקורתי לעסוק בפענוח המציאות באמצעות הובלת תהליך פירוק של נרטיבים מקובלים , המוביל לחשיפת מאזן יחסי הכוח האמיתיים בחברה ? ובאיזו מידה הוא צריך לדבוק בבניית מציאות חלופית חדשה על ידי יצירת זהות ודעת חדשות ? שאלות אלו , הנשאלות במובלע או בגלוי , הן מן השאלות המרכזיות המעסיקות חוקרי חינוך בכלל וחוקרים הנמנים עם זרם הפד...
אל הספר