המצפון עצמו הוא מנגנון ביקורת עצמית הכולל ערכי מוסר אישיים , אך הוא מתעצב על ידי המוסר המקובל העובר אלינו באמצעות החינוך ההורי והחברתי . אפשר לראות במצפון מנגנון שכלי מבקר הדורש מודעות עצמית . לעתים הוא פועל נגד האינטרס העצמי שלנו , נגד רגשותינו ונגד תשוקותינו . באותה עת אפשר לראות במצפון מנגנון רגשי הפועל באופן טבעי על פי המסורת ועל דרך האמפתיה . הוא מעין מאזניים להשתייכותנו לחברה מסוימת ומתווה לנו רגשות , ערכים ודרכי פעולה . המצפון המסורתי משרת את הקולקטיב ומפעיל את הפרט בהתאם לציווי החברתי . לדוגמה , בחברה הערבית , אח שמסרב לרצוח את אחותו אף שנודע לו שהיא מקיימת יחסים עם אדם שאינו נשוי לה - השיקול שלו עשוי להתבסס על מצפון ביקורתי , כלומר תוך שיקול דעת וחשיבה על כללי מוסר אוניברסליים או על ראיית חיי אדם כערך עליון – הוא לא ירצח משום שאסור לרצוח , ומצפונו יהיה נקי משום שהוא פועל על פי הנחיותיו . אנו מכנים התנהגות זו סרבנות מטעמי מצפון , כלומר הוא מסרב לערכי חברתו ופועל בשם מצפונו האישי המנוגד לקולקטיב . ייתכן שיאמרו עליו שהוא בוגד , ומכאן שסרבן המצפון פעמים רבות נחשב לבוגד . הוא מסרב ...
אל הספר