נולדנו להורים שלא בחרנו בהם . הם חינכו אותנו ועיצבו לנו דפוסי אופי והתנהגות שקשה לנו להשתחרר מהם . לדוגמה : הורים מכים , כך מקובל לחשוב , מגדלים לעתים קרובות ילדים שיהיו הורים מכים בעצמם . ילד מפנים את דפוס ההתנהגות התוקפני הזה ועושה בו שימוש . ההורים אחראים להתנהגות של ילדיהם ; ילדיהם פטורים מאחריות משום שהתנהגותם אינה תולדה של בחירה אלא של הנסיבות שנכפו עליהם . ילדים אינם אמורים להבין את תוצאות מעשיהם ולחזות אותן . עם זאת , ההתבגרות מביאה עמה אחריות . ילדים שבגרו אינם רשאים לתלות את התנהגותם בהוריהם . כאנשים בוגרים יש לנו אחריות על אישיותנו ועל התפתחותנו , יהא החינוך שקיבלנו בילדותנו אשר יהא . ילדותנו , כפי שלימד אותנו פרויד , היא הבסיס לאישיותנו הבוגרת , אך דווקא מודעות זו משחררת אותנו במידת מה מעריצותם של הדפוסים שהפנמנו בילדותנו , מקנה לנו שליטה מסוימת בהם ומטילה עלינו אחריות . דוגמה למעין דטרמיניזם פסיכולוגי חברתי אפשר למצוא בחינוך המשותף ובלינה המשותפת שהיו נהוגים בקיבוצים עד שנות השמונים של המאה ה - . 20 הטענה נגד החינוך הקיבוצי הייתה שהשיטה מנתקת את הילדים מן ההורים ומונעת מהם...
אל הספר