האחריות , לפי התפיסות שנידונו בפרק הקודם , לא רק שאינה מנוגדת לחופש אלא היא עצם מהותו של החופש . מאחר שהאדם הוא יצור חברתי ולעולם אינו חי בחלל ריק , הבחירה האמתית חייבת להיות בין שתי אפשרויות לפחות : האפשרות האחת היא להיסחף ולהיות נתון לאמונות , דעות , חוקים , תקנות ונורמות שאחרים יצרו עבורנו , והן משרתות מטרות שלא אנו בחרנו בהן – זהו דטרמיניזם ; האפשרות השנייה היא להשתתף בקביעת המטרות ולהשפיע על החוקים והנורמות הנובעים מאותן מטרות . אין בזאת כדי לומר שבחיים הממשיים , ברגע נתון כלשהו , לא ייווצר ניגוד בין מעשה הנובע מאחריותנו לבין רצוננו – אחד מסוגי הניגודים היוצרים תחושה שהאחריות מצמצמת את החופש האישי . רבים חיים את חייהם בלי לקבל אחריות , מאשימים אחרים בכל דבר שקורה להם , או מחכים שיקרה להם משהו בלי לעשות אפילו צעד אחד לקראת שינוי . על פי הגישה שהצגנו לעיל , ובעיקר על פי גישתו של סארטר , גם אי קבלת אחריות היא עניין של בחירה . על פי ההוגים שהזכרנו , זו אולי הגדולה שבטרגדיות האנושיות . כדי לדון באחריות עלינו להבחין בגבולותיה . נעשה זאת בעזרת תפיסות דטרמיניסטיות שפעמים רבות נובעות מאידא...
אל הספר