בהזמנה לכתיבת מאמר לאסופה זו כתבו העורכים : “ כוונת היוזמה שלנו היא להחזיר עטרה ליושנה ולשוב לעיסוק במהות החינוך , באותה שכבת עומק שמתחת ליסודות החינוך " . העיסוק ב " ליבת החינוך " , ב " עצם הוויית החינוך " , ב "תכליתו העליונה " , ב " ייעודו רחוק הטווח " , ב " חזונו " , כתבו העורכים , נזנח לטובת מחקר של היבטי החינוך השונים . העורכים קוראים לחידוש העיסוק במהות החינוך , אך מהי מהות החינוך ? האם יש לו בכלל מהות ? ואם יש – מה מהותה ? השיח שהכתיב הפוסט - מודרניזם בעשורים האחרונים הפך את המושג “ מהות" לבלתי תקין פילוסופית ופוליטית . באקלים הדעות שהפוסט - מודרניזם יצר , די לומר על דעה כלשהי “ מהותנית " כדי ליירט אותה . מאה שנים לאחר מותו של ניטשה – “ הקדמתי לבוא " הוא מלמל לפני ששקע בדמדומים של אובדן הכרה – בשלו התנאים למימוש “ מהפכת הערכים " שלו . “ המהפכה " נתנה עדיפות למוחשי על פני המופשט , לחולף על פני הנצחי , למקרי על פני ההכרחי , לתופעות על פני המהות . הוגי הפוסט - מודרניזם של ימינו שיכללו והפיצו אותה , וסילקו מהשיח התקין את צלליו של הדואליזם הקלסי מהות - תופעות . הדואליזם הזה נתפס כיום...
אל הספר