קהלת העברי מלין בהתרסה , שאם “ מותר האדם מן הבהמה אין " , ולחכם ולצדיק אין יתרון על הכסיל והנבל – אזי ריקים החיים מטעם והיגיון . שקספיר האנגלי , בדמותו של המלט נסיך דנמרק , מתחבט מרה בשאלה , “ להיות או לא להיות " . דוסטויבסקי הרוסי , בקולו של איוון קרמזוב , מוכיח במסקנה נוקבת ש " אם אין אלוהים אזי הכול מותר " . ניטשה הגרמני מנכיח אותנו לתוהו החדש שהבאנו על עצמנו – לניהיליזם המודרני השולל חשיבות מכלל ערכי התרבות והמסורת ומותיר אותנו “ ללא תשובה לשאלת הלמה ? " . וקאמי הצרפתי , בהמשלה עצמית לסיזיפוס היווני , דוחק בנו להתעמת עם השאלה הפילוסופית האחת והמשמעותית – “ האם שווה וראוי לחיות את החיים האלה ? " לא בכדי זכו דוגמאות אלה מן ההגות והספרות העולמית למעמד של קלסיקה תרבותית וכלל - אנושית . הן מעמתות אותנו עם רכיב מהותי של רוח האדם : עם הווייתו של האדם כיצור החי על הטעמים , הפרשנויות והערכים שהוא יוצר לעצמו ; בני אדם , כיצורים שזקוקים להגיונות , לסיבות , להסברים , לתכליות ולטעמים כדי לפעול בעולם ; כבריות ייחודיות שלצד הדחפים והאינסטינקטים הביולוגיים שמניעים אותנו , מנהיגים ומנווטים את מהלכי...
אל הספר