מערכת החינוך הממלכתית נמצאת במשבר ממושך . מכל עבר טוענים כלפיה שהיא אינה ממלאת את ייעודה , שאין היא מחנכת כראוי את דור העתיד ואינה מכינה אותו להצלחה בחיים . המערכת אכן נאבקת עם קשיים רבים . מורים שמעמדם נמוך וסמכותם מעורערת ( וחלקם אינם בעלי איכות מספקת ) , תכניות לימודים לא עדכניות דיין , מספר תלמידים בכיתה גבוה מדי , טכנולוגיה מיושנת ושיטות הוראה ההולמות יותר את המאה הקודמת . ההנחה היא שאם נטפל בקשיים אלה , הכול ייראה אחרת . הישגי התלמידים , כל התלמידים , ירקיעו שחקים , הפערים בהישגים יצטמצמו , האלימות בבית הספר תשכך והמורים יזכו למעמד מכובד בחברה . המענה המקובל שניתן כיום לקשיים אלה הוא נאו - ליברלי . ההנחה היא שאפשר לשנות את המצב באמצעות הדגשת מקצועות ה " בסיס " , קביעת סטנדרטים מחמירים , קיום מבחנים , התמקדות כמעט בלעדית בהישגים מדידים , העלאת סף הקבלה לתכניות להכשרה להוראה ושיפור במשכורות המורים . אך מענה זה רק מחריף את הקושי ומעצים את תחושת התסכול שחשים מחנכים לא מעטים . הם רואים בהשתלטות הגישה התחרותית , ההישגית והכמותית חלק מהבעיה ולא פתרון אפשרי לה . הסיבה לכך היא שהקשיים שהמ...
אל הספר