המילה חינוך נעשתה בשבילי כל כך כבדה ועייפה , עד כי מצאתי לי מפלט במונח “ חינוך אלטרנטיבי " , ובאופן מצומצם יותר , במונח “ חינוך דיאלוגי " , צירופים שמיד החזירו את הרעננות והחיוך למפעל השומם הזה . ועם זאת , באמת אין בכוונתי כאן ליצור עוד חינוך בצד החינוך הרגיל – מעין בועת חינוך המתרחשת לעצמה – אלא אדרבה , לפרש מחדש את כלל החינוך , ולהצביע על האופן שאפשר וראוי לו להיות . פעמים רבות מצביעים על מקור המצוקה בחינוך הרגיל וממקמים אותה במספר הגדול של ילדים בכיתה , בחסרון תקציב , ברמת המורים ובמשכורתם הנמוכה , ומניחים שלו רק היו דברים אלה משתנים , כבר היה החינוך נראה אחרת . אני לא חושב כך . נכון יותר לומר שיש הקשר תרבותי רחב המגדיר את ה " משחק " – את התכליות הסמויות של החינוך – והוא הסיבה לכך שפעמים כה רבות , רפורמות ופרויקטים חדשים שביקשו למנף את החינוך לאופקים חדשים הוטמעו בסופו של דבר אל תוכו והפכו לעוד נדבך בהשתמרותו . הפרטים השתנו , אבל המשחק נותר אותו משחק , ובסופו של דבר הוא גם חזר ונתן את ה " טעם" המוכר לפרטים שרצו לשנות . לא קל לחשוף את התכליות הסמויות : הן שונות מן התכליות הגלויות כפי...
אל הספר