אני זוכר את עצמי יושב בבית הספר “ תרבות " היוקרתי בבואנוס איירס , שהגעתי אליו בעקבות תהליך לבירור והעמקה של הזהות היהודית שעברה משפחתי . שמחת הילדות שהרגשתי עד גיל הגן התחלפה בתחושה של חוסר ערך עצמי . המדדים בבית הספר “ תרבות " היו מאוד ברורים , מ - 1 עד , 10 ותמיד מצאתי את עצמי מדשדש באזור ה - . 5 . 5 המורים אמרו להורי , “ משהו לא בסדר אצלו בראש " . פגישה שבועית אצל פסיכולוג , שלעתים לוותה במשחקים עם ילדים מופרעים במיוחד , לא ממש הועילה לי . גם כדורי ה - B 12 שאמי הרוקחת נתנה לי מדי יום לא מילאו את הציפיות . נקודות האחיזה העיקריות בעבורי היו שתיים – הביטלס ומדינת ישראל . בייחוד דיבר אלי השיר , I ' m looking through you ואני מניח ששמעתי אותו אלפי פעמים . הביטלס הראו לי שכנראה אפשר להיות שמח ומאושר בעולם . הם היו אחים גדולים מדומיינים . כשלא הבנתי את ההתרחשויות בכיתה , אני זוכר את עצמי מנסה להאזין , חצי מדמיין , שמרחוק מישהו שומע שיר של הביטלס . סרטי 16 המ " מ שהפיקה הסוכנות היהודית על ישראל גרמו לי להתאהב במדינה הזאת . כל האנשים בסרט חייכו , ובייחוד הבחור שירד לים המלח על וספה לבנה ובח...
אל הספר