כל כיתה היא עולם קטן . כך הוא הדבר בבתי ספר מקומיים ובמכללות קהילתיות , שמגיעים אליהם תלמידים משכונות קרובות , ועל אחת כמה וכמה באוניברסיטאות גדולות , שסטודנטים ממקומות ומרקע שונה מביאים עמם לכיתת הלימוד מגוון תחומי עניין וסיפורי חיים . לזאת יש להוסיף את המורה , על הרקע שלו , הניסיון שלו ורוחב האופקים שלו . ולבסוף ישנו הנושא שדנים בו , שיכול להיות רחב או צר , כראות עיני המורה . הכיתה עצמה היא מיקרוקוסמוס שכל האנרגיות הללו מתכנסות אליו . אולם , לכיתת הלימוד יש היבט נוסף , הקודם ליסודות השונים הממלאים אותה . זהו המצע של הכיתה , שבו כל המרכיבים הללו פורחים . פארקר פאלמר , שהוא אולי הבר - סמכא העולמי בתחום הרוחניות בחינוך , מגדיר את העבודה שמושקעת בבניית הכיתה עוד לפני שממלאים אותה בתוכן של המורה ובחיים האינדיווידואליים של התלמידים . הוא מדבר על המרחב שצריך ליצור לפני שתיתכן כל למידה אמתית . כשאני מדבר על מרחב אני מתכוון למערכת שלמה של גורמים : הסידור הפיזי של החדר והאווירה שבו ; המערכת הרעיונית שאני יוצר סביב נושא החקירה של תלמידי ושלי ; האתוס הרגשי שאני שואף לקדם ; והכללים הבסיסיים שיכוו...
אל הספר