" אין מה לעשות " , חזרו המרואיינות על הפתיח והשלימו בסופים שונים : " אין מה לעשות , בהלכה אנחנו נחותות " ; " אין מה לעשות , את ההלכה מפרשים גברים " ; " אין מה לעשות , זה המצב " ; " אין מה לעשות , בבית הדין תמיד תהיה אישה החלשה " . מול " האין מה לעשות " מציבות כמה מהן אלטרנטיבה . לעשות , אומרת חיה , זה ללמוד תורה . לפרק את המונופול הגברי על הידע ולדעת בעצמן : " אין לי עניין לראות את האישה עומדת על במת בית הכנסת וקוראת בתורה . ואין לי שום אידיאל לראות את הנשים רוקדות עם ספרי תורה בשמחת תורה . לא . ממש לא . הצורך שלי הוא בחוק – אני קוראת חוק דתי – להלכה בזכויות האמיתיות שלה , לא לתת לשוביניסטיוּת , לגברים , לפרש לרעת האישה . אני לא מבקשת שיפרשו לטובת האישה – אלא בפרשנות הנכונה " . אסייג ואומר שגם בתוך הפמיניזם החרדי המתהווה , זרם המשנה המבקש לקחת בעלות על הידע וללמוד גמרא הוא פחות דומיננטי , אך הוא קיים ונוכח והוא אפילו רב גוני ורב קולי . חיה מבדלת בדבריה את הפמיניזם החרדי מהפמיניזם הדתי . כן , חלק מהן רוצה ללמוד תורה , הווי אומר גמרא , והן מסתמכות על ההיתרים ההלכתיים שהציגו הפמיניסטיות ה...
אל הספר