התהליך הזה שבו נהפכתי לפמיניסטית התרחש בשתי זירות . בשטח , במעגלי שיח של נשים חרדיות שהתחילו להתכנס בעקבות אותה יוזמת לא נבחרות לא בוחרות – כן כן , זו שגיניתי ; בפעילות הפרלמנטרית , בוועדה למעמד האישה , לנוכח הכיסאות הריקים של חברי הכנסת החרדים ; ובסופו של דבר כפעילה מרכזית בקמפיין " לונילובו " כפי שקראנו לו בשם חיבה , במערכת הבחירות לכנסת ה . 20 בתחילה עוד יכולתי לחבוש ולהסיר את המשקפיים המגדריים : לפעול בזירה הפוליטית מתוך פרספקטיבה מגדרית ולבנות הצעת מחקר " עיוורת מגדרית " . אולם ככל ש " התחזקתי " כפמיניסטית הפך הדבר ליותר ויותר בלתי אפשרי . כבר לא היה מדובר במשקפיים שאפשר להסיר , אלא בניתוח לייזר . העדשות המגדריות הולחמו ממש לתוך עיניי . בפרקי אבות מופיע המושג " הוא היה אומר " , בלבי נחרתה הפרשנות של מורותיי : הוא היה , ואחר כך הוא אמר – גרסת חז " ל לאמרה הפמיניסטית " האישי הוא הפוליטי " . לא יכולתי להיות פמיניסטית ברחוב ואקדמאית מנותקת במגדל השן . נקודת המבט האקדמית שלי הפכה גם היא לפמיניסטית . ייאמר לזכותו של ביתי האקדמי דאז , הבינתחומי , שקיבל באהבה ובהכלה את התהליך שעברתי . לא...
אל הספר