רב־תרבותיות וחינוך לרב־תרבותיות בעידן הפוסט־מודרני

עיקרון חשוב בחינוך לרב תרבותיות הוא ההכרה שאין תרבות אחת הנ ַע ֲל ָה מתרבויות אחרות . אין הצדקה להיררכיות חברתיות ופוליטיות המד ַ כּ אות תרבויות וקהילות ומ ַדיחות מיעוטים מיניים , אתניים ותרבותיים לשוליהן של הפעילות החברתית , של האפשרויות הכלכליות ושל ההשתייכות הפוליטית , ואין הצדקה לחינוך אתנוצנטרי בחברה רב תרבותית . לעומת זאת , יש צורך בפתיחות ובסובלנות כלפי תרבויות אחרות וביקורת עצמית כתנאי מוקדם לכינונה של חברה צודקת ודמוקרטית יותר מזו שבהווה . למעשה קורא החינוך לרב תרבותיות לדיאלוג מתוך ובתוך השונויות התרבותיות , לדיאלוג בין שווים כבסיס למציאות חברתית נאותה ( גור זאב , תשנ " ז ) . הרב תרבותיות ש ָבה ועלתה לסדר היום של החברה בישראל בסוף שנות השמונים ובראשית שנות התשעים בעקבות גלי העלייה מחבר העמים ומאתיופיה , ובאה לידי ביטוי תאורטי ופרקטי בעשור האחרון של המאה העשרים . הדיון בשאלות האלה לא פסק גם בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת . אנשי אקדמיה מתחום החינוך המתבוננים בנושא בפרספקטיבה היסטורית טוענים כי אף שמשרד החינוך אימץ בעשור הראשון לקיומו אידאולוגיה של כור היתוך , בפועל התפצל החינ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב