השמועה שלפיה עברתי השתלת מוח ( ככל הזכור לי ) חסרת בסיס . עם זאת , נכון הדבר שהלוך מחשבתי בעניין המשבר כעת במזרח התיכון וגיבוריו השתנה מהותית בשנתיים האחרונות . נדמה לי כי אני מרגיש קצת כמו אותם אוהדי הקומוניזם במערב שהוערו בגסות לקול טרטור הטנקים הרוסיים שפרצו אל תוך בודפשט ב . 1956 ב , 1993 כשהתחלתי לכתוב את ספרי קורבנות , שבו סקרתי והערכתי מחדש את הסכסוך הציוני ערבי מאז 1881 ועד היום , הייתה בי אופטימיות זהירה בעניין הסיכויים לשלום במזרח התיכון . לא הייתי מעולם אופטימיסט חסר תקנה ; והתהליך ההדרגתי שחוויתי באמצע שנות התשעים ושלמדתי בו בהדרגה את תולדות היחסים בין הפלסטינים לציונים לפני 1948 הבהיר לי היטב את עומק הבעיות והאיבה . ובכל זאת , בשנות התשעים הישראלים והפלסטינים לפחות דיברו שלום ; הסכימו להכרה הדדית וחתמו על הסכם אוסלו , צעד ראשון שהייתה בו הבטחה לנסיגה הדרגתית של ישראל מהשטחים הכבושים , להקמה של מדינה פלסטינית ולהסכם שלום בין שני העמים . הפלסטינים , כך נראה , ויתרו על חלומם ועל מטרתם במשך עשרות שנים — להחריב ולעקור מן השורש את המדינה היהודית — והישראלים ויתרו על חלום " ארץ...
אל הספר