נקודת המוצא: המפנה בספרות העברית בעקבות ה'סופות בנגב'

היא מן המקובלות שאין מערערים עליהן . הכרה זו מתבטאת אפילו בכותרותיהם של חיבורים היסטוריוגרפיים עדכניים המוקדשים לתיאור שני צידיו של קו החתך הזה . אולם האם 1881 היא גם קו חתך בתולדות הספרות העברית ? לסלושץ לא היה ספק בכך . הוא תיאר את הופעתה של הספרות העברית הפוסט משכילית כחלק בלתי נפרד מן ההתעוררות הציונית , ובראש ובראשונה כאחד מביטוייה של תחיית הלשון העברית בהשראתו של אליעזר בן יהודה : ' ותהי הלאומיות לדבק המאחד את העם והסופרים בשאיפה לאומית אחת , ועל כן שבה העבריה להיות לשפה הלאומית של עם ישראל ' . הנחה זו התקבלה בעיקרה גם על דעת היסטוריונים בני ימינו של הספרות העברית , ושתי הדוגמאות הבולטות הם מפעליהם ההיסטוריוגרפיים רבי הכרכים של גרשון שקד ( הסיפורת העברית 1980 - 1880 ) ושל הלל ברזל ( תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו ) . שקד פותח את סיפורו בעקירתו של ש " י אברמוביץ לאודסה ב 1881 לקראת חידוש יצירתו העברית , וברזל מציע לראות את כתיבת השיר ' התקווה ' בידי נפתלי הרץ אימבר , כנראה ב , 1878 כנקודת המוצא הסמלית של שירת חיבת ציון . מן הדיון שנערך כאן בעמידתם של חמישה סופרים משכילי...  אל הספר