התמוטטות ההפוגה

כשהתברר ששני הצדדים אינם מוכנים שהתכנית תשמש אף נקודת מוצא למשא ומתן שבעטיו תתמשך ההפוגה , פתחו ברנדוט ובאנץ׳ במאמצים להאריך את ההפוגה . את הבקשה הראשונה בעניין שטח ברנדוט לפני הערבים ב 3 ביולי ( מיד כשהללו דחו את תכניתו ) , ויומיים לאחר מכן הוגשה גם לישראל דרישה דומה . פניות אלו הסתייעו באזהרה על הגינוי הבין לאומי והאחריות הכבדה שתיפול על הצד שיסרב להצעה להאריך את ההפוגה . 123 בדיון שהתעורר בממשלת ישראל בשאלת ההיענות להארכת ההפוגה סברו אחדים מהשרים שבכל מקרה עדיף לישראל שהלחימה לא תתחדש , אולם הדעה השלטת , שהוביל בן גוריון , גרסה כי בין שישראל תרצה ובין שלא – תחודש המלחמה . על רקע זה נבחנו בנוגע להמשך ההפוגה שיקולים צבאיים ( ובעיקר האפשרות להמשיך בחסות ההפוגה בבניין הכוח כדי לאפשר בעתיד הכרעה צבאית ) ושיקולים מדיניים , ובראשם הרצון שלא לסרב לבקשת המתווך . על אף הפיתוי לסכל בכוח את תכנית ברנדוט , ולאור ההערכה כי הערבים ממילא יפרו את ההפוגה בשלב זה או אחר , הכריעה ממשלת ישראל בעד הארכת ההפוגה לתקופה של שלושים יום ( מ 9 ביולי ) , וב 7 ביולי הועברה החלטה זו לברנדוט . 124 122 ריאיון עם ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב