באופן מוחלט ממעצמות המערב , תרם לחוסר התקשורת הרשמי בינו לבין הבריטים והאמריקנים . במשרד החוץ הבריטי אמנם השתעשעו תחילה ברעיון לשתף את ברנדוט בתובנותיהם באשר לארץ ישראל , וסר יו דאו ( , ( Dow הקונסול הבריטי בירושלים , שייצג את הבריטים בקשר עם הרוזן , אף קיבל ממשרד החוץ את קווי המדיניות הרצויים שהיו אמורים להנחות אותו ב׳דיוניו׳ עם המתווך . אולם ברנדוט התעלם מכל מה שעשוי היה להתפרש כהאזנה לבריטים . הוא השתמט מדאו וגם משאר הבכירים הבריטים , עד שבווין קבע שבריטניה ׳אינה יודעת מיהו באמת ברנדוט , ומה הן מחשבותיו׳ . חששותיו של בווין היו מופרזים . גם אם הבריטים לא ידעו מיהו ברנדוט , בפמליית הרוזן ידעו מה רצונם של הבריטים . טרם בואו של המתווך למזרח התיכון הוא נועד בפריז עם נחום גולדמן , נציג הסוכנות היהודית בבריטניה , שתיאר את מה ששמע מקובעי מדיניות בריטים והצביע על הרעיון לספח את השטח הערבי לעבר הירדן ועל שאיפת הבריטים לגרוע את דרום הנגב מהמדינה היהודית . גולדמן , שעדותו סוכמה בידי באנץ׳ והופצה בצוות המתווך , גם סיפר על ההשקפה הבריטית כי הפיצוי הטריטוריאלי לקיצוץ הנגב יימצא בהעברת הגליל המערבי...
אל הספר