ב 19 במאי 1948 מונה הרוזן השוודי פולקה ברנדוט למשרת מתווך האו״ם בארץ ישראל , וכבר למחרת ביקש טרגווה לי מבאנץ׳ להצטרף לרוזן ולשמש נציגו האישי בפמלייתו . באנץ׳ כתב ביומנו שהיה ׳בהלם׳ מההצעה , אולם לי הבטיח לו כי מדובר בשליחות ׳לתקופה קצרה׳ , והבהיר לו כי לא יוכל להשתמט ממנה . באנץ׳ קיבל את התפקיד בחוסר חשק , ולי , שהורה לו לצאת לשליחות כבר ׳מחר׳ , נעתר לבקשתו של באנץ׳ לצאת ׳תוך יומיים׳ . באנץ׳ שוב גייס לצדו את ג׳ון רידמן , את סטאוורופולוס , את מוהן ואת ויז׳ייה , וכשנפגש עם ברנדוט בפריז ב 24 במאי , התברר לו כי שוב שלח האו״ם למשימה בוערת ומסובכת איש שסוגיית ארץ ישראל זרה לו לחלוטין . באנץ׳ פתח את שליחותו בהרצאה מקיפה על הבעיה , ומכאן ועד רצח הרוזן הוא היה למקור הסמכות מבחינת ברנדוט בכל הנוגע לארץ ישראל . למרות הבדלי האופי הבולטים ביניהם ולמרות נקודות המוצא השונות לשליחותם המשותפת חשו השניים הערכה זה לזה . ברנדוט , סמכותי , כריזמטי ואופטימי מטבעו , הגיע למשימה כשהוא להוט להצליח , ואילו באנץ׳ , שלא ניחן בתכונות אלו , היה בשלבי השליחות הראשונים מיואש לגמרי מסוגיית ארץ ישראל ופסימי באשר לסיכ...
אל הספר