" פתאום יש לך קבוצה של אנשים שאתה מחובר אליהם ברעות אמיתית" אייל , הרביעי מקרב פעילי המחאה שפגשתי , גבר מוצק ולבוש היטב , הגיע לביתי במכונית פרטית ישר מהעבודה במשרד הממשלתי שבו הוא עובד כמנהל תחום תכנון זה חמישה חודשים . מיד כשנפגשנו סיפר לי בהתרגשות כי הוא נכדו של אדם שראיינתי במחקר קודם שלי , והוא כל כך שמח שהחלטתי לכתוב את הסיפור החשוב של תנועת המחאה . הסברתי לו שאני למעשה מתעניינת ב " עוני חדש " , ולא בתנועת המחאה כשלעצמה , ואינני יודעת אם הוא שייך לקבוצה זו של " עניים חדשים " באופן אישי . אכן , למרות ניסיונותיי להיכנס לרמה האישית , היה רוב הריאיון על התנועה ולא עליו . אבל כשאמרתי לו שבעוני חדש אינני חושבת שהוא עצמו נכלל , אמר : " היית צריכה לפגוש אותי לפני חצי שנה " . מכל מקום , ישבנו וקיימנו את הריאיון כמתוכנן . אייל מספר : נולדתי ב 1965 בבית החולים בעפולה . הוריי קיבוצניקים מנסיכי העמק . כשהייתי בגיל שמונה בערך הם התגרשו . גדלתי בקיבוץ עם הלינה המשותפת , על כל חולייה . זה היה עבורי ממש " שאול תחתיות " . אני נרעשת מהביטוי החזק ושואלת : איך ? באמת ? שנות השבעים שמונים בתוך הקיבוץ...
אל הספר