" תודעה של עוני ... כל מה שהיא יכולה לעשות זה רק להוריד אותי עוד יותר למטה" פגשתי את גאיה בביתה בשכונת שפירא שבדרום תל אביב . שמחתי להכיר את השכונה הזאת , שאליה מעולם לא נכנסתי . שמעתי כי היא נתונה בתהליך של התחדשות , אבל יש לה תדמית של שכונת מצוקה מימי עברה . במרחק קטן מהתחנה המרכזית הישנה של העיר הגדולה , מצאתי רחובות צרים ושקטים , בתים קטנים וישנים מוקפי חצרות , עציצי גרניום ובוגונביליה , ותנועה אטית של בני אדם וכלי רכב . האנשים שבהם נתקלתי היו בחלקם צעירים ישראלים , ובחלקם שחורים , עובדים זרים . גאיה , אישה מלאה ושחורת תלתלים , הייתה הראשונה שפגשתי במחקר זה שהיא מוותיקי תנועת המחאה , והיא גם מי שהפנתה אותי לאחרים בקבוצה זו . היא התחילה את פגישתנו בסיור בדירתה , שאליה נכנסה לא מזמן , הראתה לי את חדר המגורים והמטבח שבקומת הקרקע ואת שני חדרי השינה שבקומה השנייה . במהלך הסיור הסבירה לי גאיה שחדר שינה אחד שייך לשותף שגר אתה ועם בן זוגה בדירה . כבר בשיחה מקדימה זו התרשמתי משמחת החיים ומהמרץ הרב שאישה זו משדרת . היא פתחה , כאילו בהתנצלות : יש הרבה בלגן ! עוד לא סיימתי לסדר פה . בגלל כסף ....
אל הספר