בפרק זה אני מבקש להציג את מקומו של הספר כאובייקט ממשי בעולמו של עגנון וכרכיב תודעתי בסובייקט הכותב שלו . כלומר לפרוש את הביוגרפיה הסכולסטית שלו לא רק ככרוניקה של קורא ולומד ספרים , אלא כמי שהספר הוא בעבורו נתון בלתי אמצעי של התודעה , והוא ׳מכיר׳ אותו מתוך עצמו ומזהה אותו בכל אשר יפנה . ספרים וספריות אינם אפוא אובייקטים מקריים הנקרים לכותב במהלך הביוגרפיה הספרותית שלו , אלא ׳ישויות ממתינות׳ בתחנות החיים של סובייקט , שאותן כבר הכיל כאובייקטים הממפים את עולמו ואת התשוקות שלו כאדם וכסופר . איוויי ההמתנות הללו מתממשים כנקודות מצטופפות המשרטטות את הציר הביוגרפי של עגנון , ובכל אחת מהן מתממש עיקרון כלשהו במחשבת הספר שלו . ריבוי הנקודות הללו שעניינן ספרים , ספריות , דפוסים ומהדורות ספרים אינו אפוא מסה מצטברת של פרטים אין סופיים , אלא מסלול ההתהוות של הביבליוסופיה אצל הכותב , ובדיעבד , כמובן , גם בעבודותיו הספרותיות . שני אלה , זה לצד זה , ביבליופיליה לצד התמה של כתיבת ספרים והדפסתם , הם עניינו של פרק מחשבה זה . נתבונן אפוא בתחנה הראשונה והמוקדמת של הצטיירות הקו הזה . ברשימה שכתב על עיר נעוריו ...
אל הספר