שני הסיפורים הנזכרים בכותרת הפרק הזה כלולים בכרך השישי של כתבי עגנון סמוך ונראה . שמו של הפרק , ׳נרעש׳ , נועד לעורר קשב אל קולה של התרגשות הטבועה בכתיבתו של עגנון , שהיא תגובה לממשות פשוטה ונטולת כל סיבוך , והיא מצויה בקרבה סמוכה וגלויה לסובייקט הכותב . בסביבה הסמוכה לעיניו הוא מוצא אותות נחבאים לכתבים אבודים שהתוודע אליהם בספרייה החונכת שלו . תגובה זו מתעוררת פעמים רבות דווקא כלפי מה שאינו אירוע היסטורי גדול הפוקד את הקהילה שלו , עירו בוטשאטש או יהדות מזרח אירופה בדורות שלפניו , ואף לא מול מהלך נפתל של אירועים שהוא סבור כי משום סיבוכו הוא נועד לתיעוד ספרותי . אירועים ׳גדולים׳ כאלה עומדים למשל ברקען של שתי הנובלות ׳המבקשים להם רב או ברוח המושל׳ ו׳המשל והנמשל׳ בספר עיר ומלואה , ספר שהוא כולו תגובת זעזוע לאסון הגדול של חורבן קהילתו של הכותב . ואולם בסיפורי סמוך ונראה מתעוררת פליאה נרגשת מסוג שונה מזו שביטא בעיר ומלואה . זוהי השתאות מול קולו הבוקע של דיבור טמיר שהורתו בכתבים אבודים או סמויים , ואותיותיו , ואולי ראוי לומר תוויו , מצטלצלים לאוזני המספר בקולו של אירוע פעוט , ברעשו של מעשה יו...
אל הספר