מחשבה בפתח

הסובייקט הכותב והספרייה המשתמעת בספר הזה אני מבקש לחלץ מתוך הטקסט של עגנון את ה׳סובייקט הכותב׳ שבו . זו הסרת מסך מבמת שיח מסקרנת במיוחד בתוך אקלים ביקורתי שדיבורו האפיל על הסובייקט הזה והעטה עליו כסות אירונית – הליך מתודולוגי שביקש להעמיד את עצמו כתמה מרכזית בכתיבתו של עגנון . למרות ההגמוניות של השיח הביקורתי על אודות האירוניה של עגנון , לא עלה בידו לשכח , אף לא לרגע , את תימהון הקורא מול מי שנחשב לאחד משלושת הייצוגים הבולטים ביותר של הסובייקט היהודי בעידן המודרני לצד פרויד ואיינשטיין . הצטיירות הסובייקט הכותב של עגנון אינה רק תוצאה של חקירה ביוגרפית היסטוריוגרפית , אלא תוצאה של שחזור מערכת הייצוגים של הממשות שאותה הביא הסופר אל דוכן הכתיבה , והוא מתאר אותה כפעילה לגבי האני המדמיין שלו ( בעיקר בדברים שנאספו לאחר מותו בכרך מעצמי אל עצמי , ירושלים ותל אביב : שוקן , תשל״ו ) . עגנון הצהיר לא פעם , בטון בלתי אירוני בעליל , על מערכת ייצוגים זו , אולם גם הטקסטים הבדיוניים שלו משתמשים בסמיוטיקה שלה כבר בעבודותיו המוקדמות כמו ׳אגדת הסופר׳ , ׳מעשה עזריאל משה שומר ספרים׳ ו׳ש״ס של בית זקני ז״ל׳ ,...  אל הספר