אני יכול לדמיין אדם שחוקר תחום חדש ומגלה בו תגליות מתגליות שונות . ואחר כך עובר דרך כמה מדורים עד שתגליותיו נעשות ל "חומר דידקטי " בתוכנית לימודים . המוטיבציה של התהליך הזה מובנת לי , אבל גם הבלבול והנזק שהוא מסב . התהליך שהוא עבר כחוקר היה כאוטי ואישי , וסבב סביב העניין שהטריד אותו . לא תמיד הוא אפילו ידע לנסח אותו באופן ברור . אלה התשובות השונות שהגיעו אליו במהלך חיפושיו שהבהירו לו בהדרגה מה בעצם הוא שואל ולאן הוא חותר . בדרך הוא עבר דרך כל מיני רמזים ומחוזות של הליכה לאיבוד עד שלבסוף הצליח לשים את האצבע על העניין . כל החיפוש הזה על תעיותיו וטעויותיו לא היה מיותר , ובסופו של דבר התגבש אל תוך הבשר של תגליתו ועשה אותה למה שהיא . המשקל היחסי של הפרטים השונים , ההבחנות בין עיקר לטפל , כיווני ההסתכלות הראויים , כל אלה , ולפעמים בניואנסים קטנים , הם מרכיב מהותי בתגלית . שמח בתגליתו הוא מבקש כעת לשתף בה אחרים . כשהוא מספר לחבר קרוב למקצוע , הוא מצרף את התלהבותו , את המוקשים שפגש בדרך , את רגעי הייאוש ורגעי הפריצה , את הרגע שבו הבין דבר , ואיך מתוך זה השתלשל הכול וכל דבר התיישב במקומו . זה ת...
אל הספר