הנה אדם המחפש להתרשם מדמותו של מורה אשר מלמד את אשר הוא חי וחי את אשר הוא מלמד . לא די לו במילים ורעיונות יפים , הוא רוצה לקבל השראה מן הנוכחות , מן האישיות , משלמות המידות . מחפש הוא , אם כן , מורה . אבל , האם יש משהו אמתי יותר מילד ? עמוק יותר מן השואל ? שלם יותר מזה המתעורר לבקש שלמות ? טוב יותר מזה המתגעגע אל הטוב ? המורה הוא זה שנותר אדם , ומצליח להישאר כזה גם נוכח מחפשי ההשראה . הוא לא אלוהים . גם אם הגיע לאיכויות משלו , הוא עדיין לוקח חלק באנושי , ורק מתוך כך הוא יכול להיות רלוונטי גם לאחרים . גדולתו , אם יש לו כזו , היא דווקא בכך שהוא מקפיד למוסס את כל גילויי ההערצה . אין איש שאינו נאבק , ילדותי לחשוב אחרת . ואיך לא יהיה גם הוא בין הנאבקים אם סביבו עדיין נאבקים אחרים ? וגם אם הפך את תורתו לאמנותו , וסובבים אותו חסידים היוצרים בועה המאפשרת לו , במובן הפשוט של המילה , לחיות ממה שהוא מלמד וללמוד ממה שהוא חי , גם אז הוא נותר אדם בן נסיבות . ואם יש לו שורש באינסוף , הרי זה רק משום שגם להם , שמסתופפים לשמוע אותו , יש שורש כזה . אם כן , היושר הוא המפתח והתיקון . בשיאו הוא גם אומץ הלב ...
אל הספר