התחלתי בזה שקיצצתי ב " מורות " משני קצותיה והתמקדתי במורות כפי שאני מוצא אותה בחיי האישיים . לקראת סיומו של חלק זה אני רוצה להתעכב על אחד הקצוות שחתכתי – זה של המרצה העומד לפני קהל גדול . לצורך העניין אתייחס אל ה " מורה הרוחני " , שאפשר לראותו כסוג של " מרצה " , אבל גם כהיבט בכל מרצה . אם נניח בצד את השרלטנים , ובהנחה שאחרי זה נותר עוד משהו – מה מקומו ומה ברכתו של המורה הרוחני ? לי נדמה שברוב המקרים מה שעושה אותו דמות מעוררת השראה , המושכת תלמידים להסתופף בחברתו , קשור דווקא בחולשתו . רובנו יודעים לפעול בחיים מתוך הבנת ההקשרים השונים שבהם אנו נמצאים ולהתאים את עצמנו אליהם . זה חלק מגמישותנו והיבט של נוודותנו . בתור דוגמא אפשר לקחת את התופעה הנקראת " קביעות צבע" המאפשרת לנו להמשיך לראות את הדף הלבן כדף לבן גם לאחר שעברנו לתאורה צהובה והדף כעת מחזיר אור צהוב . אם אנו מתמידים לראות צבע לבן זה משום שהמוח שלנו מחסר את תאורת הסביבה ושומר בשבילנו על קביעות הצבע . ומה באמת הצבע של הדף ? באמת הוא לבן , אבל האמת לאמיתה היא שהוא צהוב . כשהמוכר במכולת שואל אותי לשלומי , אני עונה לו כפי שאני עונה ,...
אל הספר