איזה יחס מתקיים בין ה " מורה " ל " ידע " בפרשנות החדשה ? דיון בשאלה זו נותן לי הזדמנות לכנס את מסקנותיי , ולהאיר מספר דגשים בפרשנות זו של המורות . מצד אחד , המורה הוא שליחו של השואל , ומתנבא בשמו ועבורו , ואגב כך גם נהנה מן הברכה שנבואה זו , העוברת דרכו , מזליפה עליו עצמו . וזה הדין גם אם התלמיד לא שואל שאלה ספציפית ואפילו הוא נעדר ברגע זה . כל כוחו לחקור , לגלות ולדעת קשור באיכות זו של תלמידו . התלמיד , לפי זה , הוא שמביא את הלא נודע , והמורה זקוק לתלמידיו משום שהם מביאים וחיים לפניו את אי ידיעתם . אצלם הוא הסוד . בלעדיו המורה כבר יודע יותר מדי , וידיעתו משתטחת ונאטמת , ומאבדת את איכותה הדיאלוגית . זה ידגיש שכל ידע הוא תשובה , ובלא הממד התשובתי הוא נסתם ונעשה לכלום . זה מסתבר גם מן התפיסה של הידע כהפרעה – קוד השייך לסביבת חיים מסוימת ומתייחס אליה כחלק מחיותו . התלמידים , בשאלתם , באי ידיעתם , הם הקונטקסט שבו הידע יכול לחרוג מסתמיותו ולהיות לתשובה . אמנם מה שהוא רואה בהתנבאותו ומצליח לבשר אינו שלו במובן המוחלט – הוא מצליח לראותו כל פעם מחדש עבור תלמידיו ודרך שאלתם – ובכל זאת הם כביכול ...
אל הספר