פעם שמעתי מדען אומר שהסוד הכי שמור בכל תחום מדעי הוא שבעצם לא יודעים . ולזה מורשים להגיע כביכול רק הנבחרים שצלחו את כל מדורי הידיעה של תחומם . את האמירה הזו אפשר לפרש בשתי דרכים : בדרך אחת זהו " סוד " כיוון שמתביישים בו ויש צורך להסתירו מן ההמון . אם ידע ההמון , הוא עלול לאבד אמון , להפסיק לתמוך בתחום , ולחדול להתמסר לתלמודו . אבל אפשר גם לפרש אותה בדרך אחרת – זה סוד לא כי מסתירים את זה , אלא כי הרז הוא לבה של כל שלמות , ורק מתוקפה זו שלמות אורגנית וחיה . דומה הדבר לשיר שהגיע לשלמות הבעה . השלמות לא קשורה לרצף ההדוק ונטול החורים הנמצא בשיר , אלא למעשה הדיאלוגי הנכרך מסביב לפערים דווקא וכמו יוצר שלמות ברמה אחרת . מי שקורא את השיר , בו בזמן שהוא חווה תחושת אחדות , הוא גם נוגע באיזה רז שאחדות זו רומזת עליו מבין הרווחים . אין זו רק שלמות מבנית שטוחה , אלא חריגה לממד חדש – הוא אותו חיבור רוטט וחי שמוצא את עצמו הקורא בתוכו . אפשר לומר שאם השלמות קשורה לאיזו הקפה של פרטים רבים , הרי שמה שנותן לה את טעמה המיוחד כשלמות נוכחת זה אותו סוד הפועם בלבה . בדימוי ציורי אני מדמה מעגל ומרכזו . המעגל כש...
אל הספר