אז מה אני אומר בעצם ? הנה סיכום ביניים קצר לפני שממשיכים : למורות יש מידה ( ובה גם תלוי ערכה ) – היא המידה שמביאה את ההזדקקות ההדדית לעמק השווה . במיטבה היא המקום שבו התלמיד זקוק למורה לא פחות משהמורה זקוק לתלמיד . למורות יש חירות . באותם מקומות שאני מוזמן לתת הרצאה בפני אנשים שלא בחרו לשמוע ( ההרצאה היא חלק מהשתלמות חובה או בדומה לזה ) , יש משהו משובש מוסרית במעמד – וגם אם נאמרים בו דברים של חכמה , בסופו של דבר גדול נזקו של השיעור מברכתו . בכל רגע צריך שתהיה הזכות לחבור ולהיפרד . זיקת המורה תלמיד מאפשרת דבר מה אחר משיחת רעים . במתח שביחסיהם היא יכולה לעזור ל " נבואה " – חכמה שנובעת מן המערך המיוחד הזה . בכל מקרה אלה תפקידים יחסיים – זהו התלמיד שעושה את המורה בהתמסרותו למעמד ההוראה . מותר לי להשפיע , והמורות יכולה להיות כלי נאה לכך , כל עוד אני מבין את השפעתי לא כניסיון לאנוס את ה " ריק " , אלא כברכה התומכת בחירותו של כל לומד לגדול על פי דרכו . מותר לי להיות מושפע , ולמעשה רצוני להשפיע הוא ברצף אחד ולא מאוד נפרד מן הרצון שלי לשתות מן השפע באשר הוא נמצא . וכך תמיד בצד היותי מורה , אני ג...
אל הספר