דווקא כאן , מחשבת הדמוקרטיה שעוסקת בעיקר בשגרות ניהול , חוקים וזכויות , מחמיצה דבר מה שהוא אנושי מאוד – הצורך בעומק . המכניות נוטה לשטח , ובהתעלמותה מאותה נוכחות קבוצתית הקודמת לכל הגדרה ומינוי תפקיד , היא נוטה לייצר חוסר שוויון ורודנות . האדם שמתקשה למצוא את עצמו בתוך סדר מכני שטוח , נתלה בכל מיני גורמים חיצוניים שבסופו של דבר הופכים להיות גם מקור שעבודו . ממקומנו הפגוע אנו מתקשים להבחין בין רודנות למנהיגות . מבחינתנו , זו אותה סמכות בשינוי אדרת . זו וזו מאיימות על חירותנו . אבל בממשות של העניין אלה באמת שני כוחות שונים והפוכים , ודווקא המנהיגות יכולה להציל מרודנות . למעשה , החוק כאן הוא פשוט : החלופות הן מנהיגות או רודנות . וחירות בתוך קבוצה קשורה לקיומה של מנהיגות . ומכיוון שמנהיגות דורשת בחירה והתייצבות , הרי שאי בחירה נותנת יד לרודנות . לנו , שחונכנו על ברכי הדמוקרטיה , ועוד יותר לשוחרי חירות כמוני , נדמה שתמיד קיימת אפשרות שלישית שהיא הנכונה : שלא תהיה רודנות אבל גם לא מנהיגות – שפשוט אנשים יהיו חופשיים . למה לא ? אנא , לא על טבע האנוש אני מצביע כאן כשאני מתעקש שזה לא אפשרי . מצד...
אל הספר