עם השנים הסתבר לי שאני יכול להשתמש במילה " מנהיגות " במנגינה אחרת – לא כאותה סמכות הפולשת לחירותם של אחרים כדי להגיד להם מה לעשות , ולא כאותה החפצה של בני אדם למטרות הזרות למהותם , אלא כביטוי לשייכות המכנסת אותם יחדיו ומאפשרת לכל אחד לפעול בתוך השייכות הזו בלי לאבד את עצמו – משמע , ככבוד עמוק למהותו ותמיכה בחירותו . מלכתחילה הבנתי שני דברים : האדם כיצור חברתי זקוק לשייכות ברמות עמוקות כדי להגיע למלוא חירותו , עוצמתו והבעתו ; שייכות זו עצמה נוטה לא פעם לשעבד . והרי לכם פרדוכס שהמנהיגות , במובן רחב , היא המפתח להתרתו . אפשר לראות שהחברתיות נוטה לשעבד בכל היוועדות של אנשים : היחיד נוטה להיגרר אחרי הכלל , להתמסר למסריו , להתפזר וללכת לאיבוד בתוכו . נכון , בדרך זו הוא מרוויח את תחושת השייכות והביטחון , אבל גם משלם בעצמיותו , עצמאותו ועוצמתו . אלה דברים מאוד חזקים שלא קל להתגבר עליהם . ועל מנת להבין את היגיון פעולתם לא די לשחזר את חוסנו ומבטחו של השבט שנאבק עם חיות טורפות מבחוץ באמצעות אחדותו , אלא צריך להבין גם את טבע הכוחות הטורפים מבפנים , ואת הצורך להתגבר על כוחות אלו באמצעות לכידות קבוצ...
אל הספר