אולי פחות חשוב להבין את המקורות ( " שבע אומנויות בני המעלה " ) , כמו את הכוחות האבולוציוניים שעיצבו את המסורת לאורך שנות פעילותה והביאו אותה לצורתה המוכרת היום . מקצת הכוחות האלה ניסיתי להאיר עד כאן – עניין המעמדות , התחרות , המובחנות , הזיכרון ועוד – בסופו של דבר אלה כוחות שבררו את התכנים שאפשרו לגילדת ההוראה לפרוח ולהנציח בתוכה את זיקת המורה תלמיד האופיינית לה . זה הסדר הנכון : יחסי מורה תלמיד במתכונתם המוכרת לא נועדו לשרת את התוכן , אלא התוכן נועד לשרת את יחסי מורה תלמיד . הניסיון להצדיק את התלמידות בתוכן החשוב כביכול ( בידע ) , חוטא להבנת המהות של פרקטיקה זו – אלה יחסי מורה תלמיד שעומדים כאן במרכז הפרקטיקה , וזה חומר הגלם שמאפשר לזיקה זו להתקיים בעולם . זה נכון להוראת המתמטיקה לא פחות משזה נכון למסורות ההוראה הדתיות , או הרוחניות . זהו המעמד שחשוב , והתוכן הוא רק כלי שרת בידו . ובאמת השאלה צריכה להיות הפוכה : לא האם יש ידע חשוב שמצדיק את הזיקה של מורה תלמיד , אלא בפשטות וישירות : האם יחסי מורה תלמיד הוא זיקה חשובה לעולם ? אנא , אל תחשבו שזו שאלה מתריסה – זו השאלה שאני סבור שאנחנו צ...
אל הספר