הנה כי כן , כשמורה מוסרת לתלמידיה עובדות במתמטיקה , בלי לשים לב לכך , היא גם מוסרת להם את עובדת הבידוד . לבידוד זה יש שני ממדים . קודם כול זה הבידוד בין התלמיד לעולם , שאותו היא מבשרת דרך הדוגמא האישית ותפיסת הידע הלא מודעת שהיא מחזיקה בה , ואחר כך זו גם הפרקטיקה הבית ספרית , המשסה את הילדים אלה באלה בשם הידע הזה – נראה מי מכם עונה נכון ? כל אחד מהם אמור לדעת בבידודו . אסור להעתיק . איזה מין עיקרון מוזר ! הרי כל מה שאנו לומדים הוא סוג של העתקה – מחלחל הוא אלינו מתוך סביבתנו דרך פעולתנו היוצרת , המעכלת , המחפשת , המתעניינת בתוכו – אם לא כן , איך היינו לומדים את האותיות ? הרי זה הכישרון להישען , להקשיב , לקלוט רמזים , להיות שייכים , שמאפשר את האינטראקציה הזו . די להתבונן על תינוק כדי להבין שעיקר הלמידה הוא דווקא החיקוי . מאין באה אם כן הדרישה הזו – לזכור ולדעת לבד ? אפשר להבין שבמצב הישרדות קיצוני – למשל , כשאדם הוא ניצול יחיד ממטוס ומוצא את עצמו לבד במדבר – ישרת אותו הכישרון " לדעת לבד " . אבל האם באמת לזה אנחנו עמלים להכין את ילדינו ? זה עוד מובן שבו הראייה משחררת והידע משעבד . הידע – ...
אל הספר