אם יש משהו שילד לומד אותו באופן טבעי בגיל תשע , יש סיכוי סביר שבבית הספר ינסו ללמדו את הדבר כבר בגיל שבע , ויוסיפו לזה דחיפות גדולה ותחושת אסון . זו אחת הדרכים שבה " מוזרקת " ההישרדותיותבאופן מלאכותי אל תוך מערך ההוראה – עניין שהוא , כאמור , חלק מהותי מן המנגנון המקנה לידע את מוצקותו . ומכיוון שהילד למד להתייחס לידע כאריזה בקופסה אותה אסור לו לפתוח , ממילא גם אובדת לו היכולת לראות את משמעותו החיה של הידע עבורו . כל ערכו קשור ביכולת העמידות שלו בסביבה ההישרדותית מלאכותית של בית הספר – סביבה שאחר כך הוא יעתיק מאפיינים שלה אל החיים בכלל ויעשה אותם " חיי בית ספר " . אבל האם לא יכול להיות ידע אחר ? ידע משחרר ? האם לא קרה לי שהלכתי לכיתתו של מורה ושם למדתי דבר מה חדש שהיה לא רק לעצמו אלא ממש על העולם ? עניין אשר בזכותו יצאתי מן השיעור והנה אני אחר והעולם אחר ? ואם אכן קרה – על רקע כל הניתוח שלי עד כאן – מה בעצם קרה ? הנה סיפר לי ידיד על מכר משותף שגדל ביתמות . לא ידעתי זאת לפני כן , ומה שהוא מסר שינה את אופן ראייתי את אותו מכר – פתאום התבררו לי דברים סתומים , וגישתי אליו השתנתה . זה לא היה ר...
אל הספר