לדימוי של הידע בתור יחידה עצמאית ונטולת הקשר יש תפקיד חשוב במערך הסמכות המבחין היטב בין המורה שיודע ( בעל תפוחי הזהב ) לבין התלמיד שלא יודע ( שצריך לפיכך לשבת בשקט כדי לקבל את חלקו ) . אבל כשמבינים את הידע באופן יותר גלי – כהפרעה בשדה משמעות ( שכמובן לא נמצא אצל המורה ) – משהו בהצדקה הזו נסדק . על רקע זה מעניין לגלות שאחד הכוחות המעצבים את תפיסת הידע כ " תפוחי זהב " לא קשור למהותו של הידע , אלא לשדה המשמעות השכיח שבו המילה " ידע " מתפקדת – להוראה . בדרך כלל נוטים להפריד בין הידע לבין האמצעים להורות אותו לאחרים . זה ברור : האומנות של החקלאי שמגדל תפוחים שונה מאומנותו של המשווק והסוחר שמעביר אותם מן המגדל לצרכן . ויחד עם זאת , הקשר בין ידע להוראה הוא הרבה יותר הדוק , סבוך ומורכב ממה שנראה במבט ראשון . אי אפשר להתעלם מן העובדה שמרבית החוקרים שאמונים על " ייצור " הידע הם במקרה גם מורים לפרנסתם , ואף על פי שהם עשויים להתלונן על כך , בכל זאת זה מה שהם עושים בפועל – מורים . ואם לא בפועל , אז לפחות בכוח – שהרי הם יהיו הראשונים לדווח על הידע החדש שגילו , וצורתו של דיווח זה כבר לכודה בצבת ההוראה...
אל הספר