הנה אני עומד לפני כיתה של סטודנטים במסגרת אוניברסיטאית . הם לא מכירים אותי , אני לא מכיר אותם , וקרוב לוודאי שאחרי השיעור לא ניפגש עוד לעולם . הגעתי לכאן כי הוזמנתי , וכי זו דרכי להתפרנס . הם הגיעו לכאן כי הם סטודנטים . הם אולי בחרו להיות סטודנטים ( עד כמה הייתה הבחירה ממקורם העצמי ?) , והם אולי אפילו בחרו בקורס המסוים הזה ( בהנחה שזו לא הייתה חובת התואר ) , ובכל זאת , במעמד זה שוב לא ברור מה מידת חירותם . האם המעמד ראוי ? הם הוא ראוי בצורתו זו ? בסוף המפגש ניגשים המארחים ואומרים לי שהסטודנטים גילו התעניינות , ולראיה – הם לא שיחקו בטלפונים שלהם . מתחת להערה הזו , שביקשה לעודד אותי , מסתתרת ביקורת על " המצב הסטודנטיאלי היום " . אבל עוד מתחת לזה אני קורא את חוסר האונים של מערכת דינוזאורית שגוררת את עצמה בכבדות רבה . אם כך , אולי באמת צריך – אף על פי שזה מעמד נפוץ כל כך , שמפרנס אנשים רבים כל כך – לבטל את המורות בעולם ? ( אני אמצא דרך אחרת להתפרנס , והם ימצאו דרך אחרת להכשיר את עצמם לקריירה מקצועית ) . אני רוצה לשאול יותר מאשר את שאלת הכן לא – אני רוצה להיכנס אל תוך מהות הזיקה ולדייק ולזכ...
אל הספר