הדימוי החזותי שעולה בדמיונם של סטודנטים לסוציולוגיה ולתכנון עירוני בישראל בהקשר של חבל לכיש הוא התרשים של תכנון החבל המציג את התכנון הפיזי של האזור ואת תכנון הקשרים החברתיים בין המושבים לבין המרכזים הכפריים , ובין המרכזים לבין העיר האזורית . ההיקבעות של דימוי זה מצביעה על עצמת המיתוס של לכיש , שכן היישום בפועל היה רחוק ממנו . למרות הפער בין התכנון לביצוע , הייצוג החזותי יכול לרמוז על הפנטזיות של המתכננים והפוליטיקאים בבואם לדמיין את מילוי המרחב הריק ברובו באזור שבין דרום הר חברון לרצועת עזה , שנקרא מסוף 1954 ואילך בשם התנ " כי " חבל לכיש " . באזור זה חיו עד 1948 אלפי פלסטינים בעיירות וכפרים , שהבולטים בהם היו בית ג ' יברין ופאלוג ' ה . דיאגרמה זו הייתה וריאציה על תכניות דומות שנעשו באירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים , הן באזורים דלילי אוכלוסין הן במסגרת קולוניאליזם פנימי . תכניות אלה היו ביטוי למאמץ המודרני להשתלט על המרחב ולנהלו בסיטואציות קולוניאליות , ושימשו מכשיר נוח ליצור מרחב מטוהר מהאוכלוסייה הילידית , מסודר בצורה שנתפסה כרציונלית , ברורה והיררכית , ולכן קלה יותר לשליטה ( . (...
אל הספר