פרק זה יעסוק בניתוח גניאולוגי של תפיסות מרכזיות בתכנון ובהתיישבות הציונית מקום המדינה ועד ללכיש , ובמודלים המרכזיים שאימצו מתכנני לכיש . הדיונים , המחלוקות וההחלטות שהתקבלו , מצד אחד חושפים את הנחות היסוד ותבניות החשיבה המשותפות של השחקנים , ומצד שני מצביעים על ניגודי האינטרסים ביניהם ועל מורכבותם של תהליכי התכנון . שלושה מאפיינים מרכזיים היו להתיישבות הציונית משנות השלושים של המאה העשרים ובפרט לאחר . 1948 ראשית , העדפת התיישבות חקלאית כדי לקבוע עובדות מדיניות בשטח ולהשתלט על קרקעות ערביות לשעבר , שלעתים הבעלות עליהן הייתה שנויה במחלוקת . שנית , הכפפת שיקולים חברתיים וכלכליים לשיקולים שהוגדרו ביטחוניים . שלישית , יחס אינסטרומנטלי אל הפרט , שביטויו היה תביעה מפורשת או מובלעת להקריב את האינטרסים ואת הצרכים שלו לטובת הכלל . היחס האינסטרומנטלי היה לכאורה תקף לכל המתיישבים , אולם בפועל לא כל האוכלוסיות ניתנו לתמרון באותה מידה . מהגרים מוחלשים , בעיקר מארצות ערב , היו מטרה קלה יותר לתמרון , מפני שהם נתפסו כנחותים מבחינה תרבותית ואף כסוג של " פועלים / איכרים טבעיים " . על שלושה מאפיינים אלה ה...
אל הספר