מהלך דומה נקט בשעתו ויליאם ג ' יימס בהגדירו את הגישה הפרגמטית בחקר עולמה של האמונה הדתית . בעניינה של מידת תקפותה בעיניו של החוויה המיסטית הפרטית אמר ג ' יימס כי : אם האמת המיסטית שנגלתה לאדם נעשתה לו לסם חיים , מה זכותנו אנו , בני הרוב , לצוות עליו לבור לו דרך חיים אחרת ? יש לאל ידנו לכלא אותו בבית האסורים או בבית משוגעים , אך אין לאל ידנו להביא שינוי ברוחו . ברגיל אנו מקשרים רוח זו בעקשנות יתר אל האמונה שלה . לועגת היא , בעצם , לכל מאמצינו הנמרצים , ומבחינה הגיונית הריהי לגמרי מחוץ משפטנו . ( ג ' יימס , , 1969 / 1902 עמ ' 277 ) ג ' יימס " כיוון " אותנו אפוא לזנוח את השאלה אם תוכן האמונה הוא אמת או שקר , ולהתמקד בשאלה " מהן התחושות , הקרובות או הרחוקות , שהוא [ מושא האמונה , א " א ] עלול לעורר בנו , ואיזוהי ההתנהגות שאנו חייבים לנקוט , אם יתברר שאותו מושא אמיתי הוא " ( שם , עמ ' . ( 291 כחלק ממאבקו באויביו הפילוסופיים , רציונליזם מטפיזי מזה ואמפיריציזם נטורליסטי ופוזיטיביסטי מזה , ג ' יימס הציע לבחון את " ערכן במזומן " ( המעשי והפרגמטי ) של אמונות כדי להעריכן . במקום הקריטריון " אמת א...
אל הספר