כחלק ממחקרי היחידה ערכנו מחקר על סיפורי החיים של סטודנטים עולים במכללה . כל אחת קיבלה כמה שמות , התקשרה לסטודנטים והתחילה לראיין אותם . בכל אחד מן הראיונות הדגשנו שהשמות יהיו חסויים והאנונימיות תהיה מלאה . הבטחנו שאף אחד לא ידע , בשום מקרה שהוא , מי המרואיין העומד מאחורי הסיפור . שושי קיבלה סטודנטית בשם ז ' ניה וערכה עמה ריאיון ארוך מאוד . כאשר שושי יצאה , היא נראתה תשושה . " יש לי כאן ריאיון של למעלה משבעים עמודים ! " היא אמרה , " אני לא יודעת מה עושים עם זה " . לא נתקלנו בסיפור ארוך כל כך אצל הסטודנטים שלנו , ולכן לא ידענו מה לומר . שושי החליטה להיענות לאתגר של ניתוח הסיפור . היא אכן עבדה לעומק ובנתה ניתוח מעניין במיוחד . ז ' ניה הייתה בת , 37 מבוגרת יותר מרוב הסטודנטים שלנו , וסיפור החיים שלה התבסס על תהליך ארוך וממושך של חיפוש עצמי שבו ניסתה להגדיר לעצמה את מקומה בחברה הישראלית , אליה הגיעה כילדה בת עשר . היא זכרה איך היה " שם " בבית הספר . הלימודים התנהלו במבנה שקודם לכן שימש כארמון , התלבושת הייתה אחידה והלימודים היו חינם . היחס לתלמידים היה מכובד ומכבד , והיה שוויון בין כל התלמי...
אל הספר