אני כל כך מתרגשת ! עשרות פעמים עברתי על המצגת שהכנתי , מחקתי , הוספתי , עיצבתי , שיננתי הערות ששתלתי ולא אוכל לראותן במהלך ההצגה . אף על פי כן לא הצלחתי להירגע . בשביל מה הייתי צריכה את זה ? מה דוחף אותי להכניס את עצמי שוב ושוב למקומות חדשים , שטרם הייתי בהם , להוסיף אתגרים חדשים למטלות חיי ? יחידת המחקר של המכללה מקיימת לראשונה כנס שמציג מחקרי מרצים . יש ביום הזה משהו ייחודי וחגיגי , עם טעם של ראשוניות , והיה לי חשוב להיות שותפה בו . זו גם הפעם הראשונה שאני מציגה בכנס . אולי עדיף כך , שכן זאת תהיה הצגה בפני קהל אוהד . כך אוכל לבחון את יכולת ההצגה שלי בכנס בתנאים המקלים של המגרש הביתי . אבל במקביל מציפים אותי חששות מרובים . אני רגילה להיות המרצה הבלתי מעורערת . אני ידועה כמרצה טובה בקרב עמיתים וסטודנטים . כשאני סוגרת את דלת החדר שמתקיימים בו השיעורים שאני מעבירה , אני נמצאת עם קהל שומעים שתלוי בי ( ובציוניי ) , קהל שאינו מומחה כמוני . אבל להציג בכנס זו כבר אופרה אחרת . בקהל יושבים אנשי מקצוע , בעלי ניסיון רב משלי , שמופיעים בכנסים בארץ ובחוץ לארץ . האם אצליח ? אולי דווקא היה עדיף שארצה...
אל הספר