זה קרה לפני שש - עשרה שנה , בשנת , 1998 כשהייתי בדרכי הביתה בתום יום הוראה רגיל . הייתי אז מרצה " טירונית " במכללה ( לאחר הוראה כמרצה נלווית בטכניון במשך ארבע - עשרה שנים ) , לקראת תום שנת ההוראה הראשונה שלי , שבה הנחיתי בין שאר הקורסים גם סמינריון " סדנת מחקר " ( לתלמידי שנה ד ' ) . לפתע צלצל מכשיר המוטורולה מנגו שלי ברכב , אותה גרסה עתיקה של טלפון נייד . על הקו הייתה ר ' , רכזת הלימודים לתואר ראשון בחינוך במכללה , שהייתה ממונה גם על לימודי התשתיות בחינוך ( כגון קורסי מחקר , קורסי הערכה ומדידה וסמינריונים בחינוך ) . ברגע שזיהיתי את קולה , אחזה בי התרגשות מהולה בלחץ ובסימני שאלה . אולי נהגתי לא כשורה באחת מכיתותיי ? אבל נרגעתי חיש מהר כשדרשה בשלומי וברוב חגיגיות זרקה לעברי " כפפה " מאתגרת , אם כי מבחינתי זו הייתה מעין פצצה שהוטלה לאוויר . ר ' סיפרה לי על הכוונה לפתוח את יחידת המחקר במטרה לעודד את הסגל לחקור ( כלל לא הייתי מודעת לכך ) . היא פנתה אליי כדי שאעמוד בראש מסגרת למתן סיוע , תמיכה והנחיה של בעלי תפקידים מובילים ומדריכות פדגוגיות בעריכת מחקר חינוכי , בכל דרך שתיראה לי . היא ביקש...
אל הספר