המחקר הנרטיבי שספר זה מושתת עליו הוא מיצוי של תהליך מקצועי , אישי ואינטלקטואלי לא פשוט . החיבור בין ההורות הבוגרת להדרכה פדגוגית חייב אותי , כמדריכה פדגוגית וכחוקרת נרטיבית , לגעת ברבדים רגישים בחיי האישיים והמקצועיים . היה זה מסע פנימי , שהחל בהארה אינטואיטיבית . חשתי בעוצמתה של חוויית ההורות מתוך ניסיוני כאם לבת בשנות העשרים המאוחרות של חייה , עת התמודדתי לראשונה עם אתגרי ההכשרה להוראה של הסטודנטיות שבהכשרתי . חוויה זו עוררה בי רצון עז לחקור את מורכבותה ומשמעותה של ההורות הבוגרת גם בהתנסותם של עמיתים למקצוע . עם סיומו של המסע , אני רואה בכינונה של תודעה הורית בהכשרה להוראה פרקטיקה יישומית לכל דבר , וגם מטפורה לניתוח מהלכים מורכבים בחייהם ובתפקודם המקצועי של מורי מורים האמונים על הכשרתם של סטודנטים להוראה . ההתעמקות בחקר האבהות ובפיתוחה של תפיסה אבהית חלופית במחקר קודם ( סימון , 1999 ) הפכה בעבורי לרחם שהזין והוליד את תודעת ההורות – אמהות ואבהות כאחד – בהוראה בכלל ובהכשרה להוראה בפרט . התהליך שנדרש לפירוש משמעותה רבת - הפנים של התודעה ההורית בעשייה החינוכית היה משימה מאתגרת , ולא פעם ...
אל הספר