בפרק האחרון של ספרי ברצוני להתעמק באופייה הגלוי והנרמז של האבהות הבוגרת בעזרת מקורות מן הספרות והשירה , האמנות , הפילוסופיה והפסיכולוגיה . מקורות אלה ואחרים שימשו אותי בגיבוש מארג ביקורתי על הכללתה של התודעה ההורית כמושג מרכזי – אך בלתי שגור – בתפיסת ההכשרה להוראה . ותחילה , שירו של יהודה עמיחי " מלון הורי " מתוך ספרו פתוח סגור פתוח ( עמיחי , . ( 1988 לרבים מן הקוראים , מלון נשמע כמקום מנוכר למקם בו את ההורים , אולם יודעי ח " ן יוכלו לומר , שמלון הוא גם קבר . ואכן , השירים מעלים את זכר הוריו המתים של עמיחי , בנימה של רוך וגעגועים . על אמו אומר המשורר : " אמי היתה נביאה ולא ידעה [ ... ] וכשאמי מתה הצטרפו כל הנבואות הקטנות / לנבואה אחת גדולה אשר תגיע עד נבואת אחרית הימים " . עמיחי מעצים את דמות אמו ומכנה אותה נביאה , אף שדבריה הם " דברי היום - יום " . זווית ראייה זו אינה עולה בקנה אחד עם התפיסה הממקמת את האם במרחב הביתי והמייעדת לה התנהגות יומיומית פרוזאית . לעומת תפיסה מצמצמת ורדוקטיבית כזאת , עמיחי משרטט תמונה של אם חכמה , יודעת את הנולד , מגוננת אך לא חונקת , ומאפשרת צמיחה . את דמות א...
אל הספר