הורי חסכו ממני כאבים ואכזבות וצער באהבה רבה . עכשו כל אלה נשארו לי כמו כל חסכון ונוספו לכאבים שאני רוצה לחסך מילדי . ( יהודה עמיחי ) פרק זה מתמקד במשמעותה של ההורות הבוגרת בתפקודם המקצועי של המדריכות והמדריכים הפדגוגיים , ומבקש להתעמק בהשלכות של ידע זה באמצעות ניתוח סיפוריהם של שלושה מדריכים פדגוגיים המלמדים במכללות להוראה במחוזות שונים בישראל – יובל , גיא ואפרת . מערכת היחסים של שותפיי למחקר עם הוריהם המזדקנים , וגם הקשרים שהם מפתחים עם בניהם ובנותיהם בני העשרים והשלושים לחייהם , נעים בין קרבה וחום לבין אמביוולנטיות וניתוק , אך כל אחד מהם רואה בחוויית ההורות בשלב זה של חייו בסיס להבנה מעמיקה של תהליכים מורכבים העוברים על הסטודנטים שבהדרכתו . יובל , מדריך פדגוגי בתחום החינוך המיוחד , המציב את אבהותו כנקודה מרכזית בתפיסתו המקצועית , מספר על אביו באהבה הגובלת בהערצה . ניכר מדבריו , שהוא מאמץ את ערכיו של אביו ומבנה את אבהותו ואת סגנון ההדרכה הפדגוגית שלו בהסתמך עליהם . גיא מתייחס להורות בקונטקסט של ההכשרה להוראה כהיבט בלתי צפוי , " מעניין " ולעתים אף מאיים בעוצמתו . הוא מפתח דפוס של אבהות...
אל הספר