ענת פלגי - הקר ( 2005 ) פותחת בטענה מטרידה ומעוררת מחשבה , המתייחסת להיעדרותה של האם כסובייקט בשיח הפסיכולוגי הקונבנציונלי . היא קובלת על חוסר הכרת התודה ועל הכחשת החוב כלפי האמה וּ ת והעשייה האמהית . ברוב התאוריות הפסיכודינמיות הקלסיות חסרה לטענתה התייחסות רצינית כלפי האם כסובייקט בעלת צרכים ותחומי עניין משל עצמה ( ויניקוט , 1994 ) תאוריות אלו נוטות לראות באם מקור לסיפוק צורכי ילדיה ומתעלמות לחלוטין מעולמה הפנימי ומצרכיה . מעניין שגם דמותו של האב איננה מיוצגת נאמנה בתאוריות אלו . אציג תחילה את התייחסותה של פלגי - הקר לכשלים בייצוגה של האם , ומיד לאחר מכן אביא היבטים הקשורים בשתיקה הקיימת כלפי מקומו של האב כסובייקט . פלגי - הקר טוענת , כי אף על פי שהאם והאמהות הן לכאורה ציר מרכזי בחשיבה הפסיכואנליטית , הרי למעשה הן לא קיימות כלל . היא מוצאת פער בין מרכזיות האם כאובייקט לבין היעדרותה כסובייקט . לטענתה , קריאה מוחדשת בטקסטים פסיכואנליטיים מזהה קושי פסיכולוגי להכיר במה שהיא מכנה " חוב לאם " , שהרי אין דרך להחזיר לאם את החוב שחייבים לה , והתוצאה היא פיצול , הכחשה והדחקה המביאים בסופו של דבר...
אל הספר