נירמציגאתהקשרביןהורותלהוראהבאמצעותשתיחלופותמנוגדות . האחת , הפן הקונבנציונלי של המשכיות ושל " הליכה בתלם " , המייצג שאיפה לעמוד בציפיות ולהסתגל לנורמות חברתיות מקובלות המבוססות על היררכיה ועל סמכותיות פטריארכלית שרירותית שמובילה לניכור ולהשתקה . החלופה הנגדית היא הצגת סוג של תפקוד המבוסס על מעורבות אישית . חלופה זו נשענת על בסיס של קשר חיובי של מורים עם לומדים בכל גיל המעוגנת בהדדיות , באכפתיות ובדיאלוג כן בין הצדדים . ניר מצדד בעמדה מטפחת , ומדגים את כוונותיו באמצעות סיפורים על גידול ילדים . הוא שואל : איך ניתן לצפות מתלמידים ומסטודנטים לגלות התנהגות יצירתית כשהם נענשים על כל סטייה מן ה " תלם " בבית הספר ובבית ? במילים חדות הוא מתאר כיצד הם לומדים לשתוק ולהסתיר את עולמם הפנימי : " להיעלם לשתי פינות ... [ אצל ] התלמיד בשיעור שלי , כמו הסטודנט , לשבת שעה וחצי ולשתוק זה מקובל . זאת אומרת : זה התלם ... ושעה וחצי להגיב ולקטר , זה – לא בתלם . אז לא כל אחד מוכן לקבל את זה , וזו בעיה " . השימוש בביטוי " להיעלם לשתי פינות " מעלה בעיניי אסוציאציה של מתאבקים בזירה , החוזרים לפינותיהם בפסקי הזמן ...
אל הספר