נוקשים במסגרת לימודים רגילה הופכת לבלתי אפשרית בפעילות בחצר ובאולם הספורט . הדיכוטומיה בין צייתנות לבין חופש תנועה מעלה שאלות סבוכות בנוגע למהות החינוך ולתוצאות בלתי צפויות הנובעות משיטות הוראה מקובעות ומזיקות . בדרכו המיוחדת לייצוג המציאות ממחיש ניר את עוצמת המתח המובנה בתפקידו כמדריך פדגוגי , ומעלה לרמה מילולית ומושכלת את מה ששפת הגוף משדרת ללא מילים . בעשותו כן הוא הופך למליץ יושר של הגוף הפועם והדינמי , ודרכו הוא מאתר הזדמנות לבטא דילמות ולהמחיש תסכולים מובנים בהדרכה פדגוגית . ניר בוחר לתאר את אווירת הניכור שמכללות מסוימות משדרות ( ואת הסכמתם של הסטודנטים לקבל גישה זו עקב חששם מפני חשיפה ) , כסוג של שיתוף פעולה סמוי בין הצדדים , שבו כל צד נמנע מלגעת בעולמו של האחר . דומה שבסביבה מקצועית מעין זו נדרשת מידה לא מבוטלת של העזה לטפח את הסטודנטים , להקשיב להם , לעודד אותם להיפתח ולהתנסות בלמידה חווייתית בדרך של מעורבות אישית . דרכו של ניר מצטיירת כדרך חתחתים בגלל סירובו " ללכת בתלם " . אולם , חרף זאת הוא נשמע בטוח בגישתו החינוכית וברצונו להוביל שינוי מהותי ביחסם של הסטודנטים כלפי תלמידיה...
אל הספר